<h1>הלכות פסוקות לרבינו יהודאי גאון הלכ' קידושין</h1>
<h2>דף ל.</h2>
שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים ברחוקים ולא בקרובים בכשירים ולא בפסולים ואינה נוהגת אילא בראויין להעד, מנא הני מלי דתנו רבנן [דברים י"ט] ועמדו שני האנשים בעדים הכתוב מדבר אתה אומ' בעדים או איני אילא ביבעלי דינין כשהוא אומר אשר להם הריב הרי בבעלי דינין אמור ומה אני מקיים ועמדו בעידים הכתוב מדבר, אם נפשך לומר נאמר כן שני נאמר להלן שני מה להלן עדים אף כן עדים, מאי אם נפשך לומר וכי תימא מידלא כתיב ואשר כוליה בבעלי דינין כתי' נאמר כן שני נאמר להלן שני מה להלן עדים אף כן עדים.
תנו רבנן ועמדו שני האנשים מצוה בנידונין שיעמדו, אמ' רבי יהודה שמעתי שאם רצו בית דין להושיב את שניהם מושיבין, איזה איסור שלא יהא אחד עומד ואחד יושיב אחד מדבר כל צורכי ואחד אומר לו קציר דבריך. [ע"ב] אמ' עולא מחלוקת בבעלי דינין אבל בעדים דברי הכל בעמידה דכתיב ועמדו, ורב חונא אמ' בבעלי דינין נמי מחלוקת, בשעת משא ומתן אבל בשעת גמר דין דברי הכל בעמידה, ודיאן בישיבה שנ' [שמות י"ח] וישב משה לשפט את העם ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב.
<h2>דף ל:</h2>
אמ' ראבא בר רב חונא צורבא מירבנן ועם הארץ דאית להון דינא בהדי הדדי לא ניקדום צורבא מירבנן וניתיב דמיחזי כמאן דקא סדר דיניה, והני מילי דלא פתיח ליה בעידנא אבל פתיח ליה בעידנא אמרי בעידניה יתיב.
סניגרון בור וגזלן מרומה תלתה תלמידי ותלתה בעלי דינין סמרטוט שומע ומטעים סימן. תנו רבנן מניין לדיאן שלא יעשה סניגרון לדבריו תלמוד לומר [שמות כ"ג] מדבר שקר תרחק. מניין לדיאן שלא יושיב תלמיד בור לפניו תלמ' לומ' מדבר שקר תרחק. מניין לדיאן שיודיע בחבירו שהוא גזלן וכן עד שיודע בחבירו שהוא גזלן מניין שלא יצטרף עמו תלמ' לומ' מדבר שקר תרחק. מניין לדיאן שיודע בדין שהוא מרומה שלא יאמר הואיל ועדים מעידין לפני איחתכנו [ל"א, ע"א] ויהא קולר תלוי בצואר עדים תל' לו' מדבר שקר תרחק. מניין לתלמיד שיושיב לפני רבו ורואה זכות לעני וחובה לעשיר מניין שלא ישתוק תל' לו' מדבר שקר תרחק. מניין לתלמיד שיודע ברבו שהוא טועה שלא יאמר אניח לו עד שיחתכנו ואיסתרנו ואבננו משלי כדי שיקרא הדין על שמי תל' לו' מדבר שקר תרחק. מניין לתלמיד שאמר לו רבו יודע אתה בי שאפילו נותנין לי כל ממון שבעולם אין אני מבדה, מנה יש לי אצל פלוני ואין לי עליו אילא עד אחד שלא יצטרף עמו תל' לו' מדבר שקר תרחק. האיי מדבר שקר תרחק נפקא האיי ודאי שקורי קא משקר ורחמנא אמ' [שם כ'] לא תענה ברעיך עד שקר, אילא הכי קא אמ' כגון דאמ' ליה אנא חד שהדא ודאי אית לי ותא את קום התם ולא תימר מידי דהא לא קא מפקת מיפומך שיקרא, ואפילו הכי אסיר מישום שנ' מדבר שקר תרחק. מניין לשלושה שנושין מנה (מנה) באחד שלא יהא אחד בעל דין ושניים עידים כדי שיוציאו מנה אחד ויחלוקו תל' לו' מדבר שק' תר'. היכי דאמי אי דמפקי תלת מאה עדות שקר האיי מלא תענה נפקא, אילא דמפקי חד מנה היכי כגון דאמ' ראובן הכין אנא ודאי מנה גבי יהודה הא אית לי, ושמעון אמא אנא ודאי מנה גבי יהודה הא אית לי, ולוי הא קא אמ' דאית לי מנה אי נמי לא אית ליה ואמא האיי מנה דאית לי גבי יהודה מחל (גבי יהודה מחל) גבי לוי וכן ראובן אמ' הכין, אישתכח דקא עיילין לבי דינא כל חד וחד אמנה דנפשיה קא משהיד לוי הא ידע דאית ליה מנה וכי קא אמ' דאית ליה מנה גבי יהודה אדנפשיה קאים, ושמעון כד אתי משהיד דאית ליה ללוי גבי יהודה מנה אדנפשיה קא משהיד דהא אחליה למנה דידיה גבי לוי וכן ראובן. מניין לנושה בחבירו מנה שלא יאמר אטעננו מאתים כדי שיודה לי מנה ויתחיב לי שבועה ואיגלגיל עליו שבועה ממקום אחיר תל' לו' מדבר שקר תרחק. מניין לנושין בו מנה וטוענין אתו מאתים שלא יאמר איכפרנו בבית דין ואודה לו חוץ לבית דין כדי שלא איתחיב לו שבועה ויגלגיל עלי שבועה ממקום אחר תל' לו' מדבר שקר תרחק. מניין לשנים שבאו לפניך לדין אחד לבוש סמרטוטין ואחד לבוש אוצטלית בת מאה מנה (שאין) [ש]אומרין לו לבוש כמותו או הלבישהו כמותך תל' לו' מדבק שקר תרחק, כי אתו קמיה דראבא בר רב חונא אמ' להו שליפו פזמקכו וחותו לדינא. מניין לדיאן שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבוא בעל דין חבירו תל' לו' מדבר שק' תרחק. מניין לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיאן קודים שיבוא בעל דין חבירו תל' לו' מדבר שק' תר', רב כהנא מתני מלא תשא לא תשיא.
<h2>דף לח:</h2>
אין נישבעין על טענת חרש שוטה וקטן ואין משביעין את הקטן אבל נישבעין לקטן ולהקדיש.
<h2>דף מא.</h2>
אמ' רב פפא האיי מן דנקיט שטרא אחבריה ואמר ליה פריעא הוא לאו כל כמיניה ואי אמ' לווה לישתבע לי מלוה מישתבע ליה, ואי מלוה צורבא מירבנן הוא ואי ירא שמים הוא לא משבעינן ליה.
<h2>דף מא:</h2>
אמר רב פאפי מישמא דראבא הילכתא המלוה את חבירו בעידים צריך לפורעו בעדים, ורב פפא מישמא דראבא אמא הלכתא המלוה את חבירו בעידים אינו צריך לפורעו בעדים, ואם אמר לו אל תפרע לי אילא בעדים צריך לפרעו בעידים, ואם אמ' לו פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים נאמן. ראובן ושמעון דתאנו הילכאתא יזפי ופרעי אפצי בשטרא דהימנותא סימן. ההוא דאמ' ליה לחבריה לא תיפרען אילא באנפי ראובן ושמעון אזל פרעיה באנפי תרי אחריני אמר אביי בשהדי אמ' ליה בשהדי פרעיה, ראבא אמ' להכי אמ' ליה באנפי ראובן ושמעון כהיכי דלא נידחייה. ההוא דאמ' ליה לחבריה לא תיפרען אילא באפי ביתרי דתאנו הילכתא אזל פרעיה בין הוא לנפשיה אמ' ליה לא היו דברים מעולם, אתא לקמיה דרב נהמן אמר ליה אין קבולי קבילתינהו מיניה דאמנא ניהוו פיקדון גבאי עד דמיתרמו ליה ביתרי דתאנו הילכתא ומקיים ליה לתנאיה, אמ' ליה כיון דקא מודית דיהב לך פירעון מעליא הוא זי איתינהו והא אנא ורב ששת דתנינן הילכתא וסיפרא וסיפרי ותוספתא וכוליה תלמודא. ההוא דאמ' ליה הבא לי מאה זוזי דאוזיפתך אמ' ליה לא היו דברים מעולם, אתו שהדי אשהידו ביה דאוזפיה ופרעיה אמ' אביי מאי ניבי ליה אינהו קא אמרי אוזפיה אינהו קא אמרי פרעיה, ראבא אמ' כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דאמי. ההוא דאמ' ליה פרען מאה זוזי דמסיקנא בך אמ' ליה פרעתך בפני פלוני ופלוני, אתו פלוני ופל' אמרו לא היו דברים מעולם סבר רב ששת למימר הוחזק כפרן, אמ' ליה דאבא כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש לא דעתיה. ההוא דאמ' ליה פירען שית מאה זוזי דמסיקנא בך אמ' ליה לאו פרעתך מאה קבי [מ"ב, ע"א] אפצי דהוה קימי בשיתא שיתה, אתו שהדי אשהידו ביה דארבעה ארבעה הוה קימו סבר רב ששת למימר כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש לא דעתיה, אמ' ליה ראבא כל קיצותא דתרעא מידכר דכירי אינשי. ההוא דאמ' ליה פירען מאה זוזי דמסיקנא בך והא שטרא אמ' ליה לאו פרעתיך אמ' ליה הנהו סיטראיי נינהו, רב נהמן אמ' איתרע שטרא רב פפא אמ' לא איתרע שטרא, ולרב פפא מאי שנא מההוא דאמ' ליה פירען מאה זוזי דמסיקנא בך והא שטרא אמ' ליה לאו אתוורא יהבת לי ואתת יתיבת אמסחתא וקבילת זוזי ואמ' ליה הנהו סיטראיי נינהו ואמר רב פפא איתרע שטרא, הכי השתא כיון דאמ' ליה אתוורא יהבית לך ומתורא שקלי איכא למימר סיטראיי נינהו הכא איתרע שטרא, מאי הואי עלה רב פפא אמ' לא איתרע שטרא רב שישא בריה דרב אידי אמ' איתרע שטרא, והילכתא איתרע שטרא. ההוא דאמ' ליה מהימנת לי כל אימת דאמרת לא פריענא אזל פרעיה באפי ביתרי לסוף אמ' ליה לא היו דברים מעולם, סבר אביי למימר הא הימניה אמ' ליה ראבא נהי דהימניה טפי מנפשיה טפי משהדי מי הימניה. ההוא דאמר ליה מהימנת לי כי ביתרי כל אימת דאמרת לא פריענא אזל פרעיה באפי תלתא אמ' רב פפא ביתרי הימניה ביתלתא לא הימניה, מתקיף ליה רב חונא בריה דרב יהושע אימור דאמרינן הכי לעינין אומדנא דיכמא דנפישי ידעי באומדנא טפי אבל לענין עדות תרי כמאה ומאה כביתרי, ודאי אי אמר ליה בתלתה ואזל פרעיה בארבעה כיון דנחית לדיעות נחית.
<h2>דף מג:</h2>
והא דאמ' שמואל האיי מאן דאוזפיה לחבריה אלפא דזוזי ואחית ליה קתא דמגלא עליהו אווד קתא דמגלא אווד אלפא דזוזי, ליתה. ולית הילכתא אילא כימתניתין דתנן המלוה את חבירו על המשכון ואבד המשכון אמר לו סלע הלויתיך עליו שקל היה שווה והלא אומ' לא כי אילא סלע הלויתני עליו סלע היה שווה פטור, סלע הלויתיך עליו שקל היה שווה והלא אומ' לא כי אילא סלע הלויתני עליו שלשה דינרין היה שווה חיב, סלע הלויתני עליו שתים היה שווה והלא אומ' לא כי אילא סלע הלויתיך עליו סלע היה שווה פטור, סלע הלויתני עליו שתים היה שווה והלא אומ' לא כי אילא סלע הלויתיך עליו חמשה דינרין היה שווה חייב, מי נשבע מי שהפיקדון אצלו שמה ישבע זה ויוציא הלה את הפקדון, ואמרינן אהייא אי נימא אסופה מאי אריא שמה ישבע זה תיפוק לי דשבועה גבי מלוה היא דהוה ליה כמודה מיקצת טענה, אמ' שמואל ארישה וכין אמ' חייה בר רב ארישה וכין אמ' רבי יוחנן ארישה, ומאי רישה סופה דרישה סלע הלויתיך עליו שקל היה שווה והלא אומר לא כי אילא סלע הלויתני עליו שלשה דינרין היה שווה חייב, דמידאוריתא שבועה גבי לווה היא ושקלוה רבנן מלווה ושדיוה אמלוה שמה ישבע זה ויוציא הלה את הפיקדון.
<h2>דף מד:</h2>
כל הנישבעין שבתורה נישבעין ולא משלמין ואילו נישבעין ונוטלין השכיר והניגזל והניחבל ושכניגדו חשוד על השבועה וחנוני על פינקסו, שכיר כאיזה צד, אמר לו תן לי שכרי שיש לי בידך הוא אומ' נתתי והלה אומ' לא נטלתי הרי זה נישבע ונוטיל, רבי יהודה אומר עד שתהא שם מיקצת הודאה [כיצד] אמ' לו תן לי שכרי חמשים דינר שיש לי בידך והוא אומ' היתקבלתה מיהן דינר זהב. שכניגדו חשוד על השבועה כאיזה צד, [מ"ה, ע"א] אחד שבועת העידות ואחד שבועת הפיקדון ואפילו שבועת שוא היה אחד מיהן מצחיק בקוביא ומלוה בריבית ומפריח יונים וסוחר שביעית שכניגדו נישבע ונוטיל, היו שניהם חשודין חזרה שבועה למקומה דברי רבי מאיר רבי יוסי אומ' יחלוקו, איתמר אמ' רב יוסף בר מנימי אמ' רב נהמן רבי יוסי אומ' יחלוקו וכין תאני רב זביד בדבי רבי אושעיה רבי יוסי אומ' יחלוקו, ואמ' רב יוסף בר מנימי עבד רב נהמן עובדא יחלוקו. חנוני על פינקסו כאיזה צד, לא שיאמר לו כתוב על פינקסי שאתה חיב לי מאתים זוז אילא אומר לו תן לבני סאתים חטים תן לפועלי סלע מעות הוא אומר נתתי והן אומרין לא נטלנו הוא נשבע ונוטל והן נישבעין ונוטלין, אמ' בן ננס כאיצד אילו ואילו באין לידי שבועת שוא אילא הן נוטלין שלא בשבועה והוא נוטיל שלא בשבועה. אמ' לחנוני תן לי בדינר פירות ונתן לו אמ' לו תן לי את הדינר נתתיו לך ונתתו באומפלי ישבע בעל הבית, נתן לו את הדינר אמר לו תן לי את הפירות אמ' לו נתתים לך והולכתן לתוך ביתיך ישבע חנוני רבי יהודה אומר כל שהפירות בידו ידו על העליונה. וכשם שאמרו הפוגמת כתובתה לא תיפרע אילא בשבועה ועד אחד מעידה שהיא פרועה לא תיפרע אילא בשבועה מנכסים משועבדים מיניכסי יתומים והניפרעת שלא בפניו לא תיפרע אילא בשבועה.
<h2>דף מה.</h2>
אילו מאן דיזיף זוזי מיחבריה ושביק ואזיל למדינת הים ואית ליה מקרקעי ונקיטין שטרא עילויה פרע ליה בריה מימקרקעי בלא שבועה, דתנן הנפרעת שלא בפניו לא תיפרע אילא בישבועה אמר רבי אחא שר הבירה מעשה היה לפני רבי יצחק נפחא באנטיכיא [ואמר] לא שנו אילא כתובת אשה משום חינה אבל בעל חוב לא, וראבא אמ' רב נהמן אפילו בעל חוב שלא יהא כל אחד ואחד נוטיל מעותיו שלחבירו והולך ויושב במדינת הים ונימצא אתה נועל דלת בפני לווין.
וכין היתומים לא יפרעו אילא בישבועה שלא פיקדנו אבה שלא אמר לנו אבה שלא מצינו בין שטרותיו שלאבא שטר זה פרוע אמ' רבי יוחנן בן ברוקא אפילו נולד הבן לאחר מיתת האב הרי זה נישבע ונוטיל, אמ' רבן שמעון בן גמליאל אם יש עדים שאמר האב בשעת מיתתו שטר זה אינו פרוע נוטלין שלא בשבועה. ואילו נישבעין שלא בטענה השותפין והאריסין והאפטורפין והאשה נושאה ונותנת בתוך הבית ובן הבית, אמ' לו מה אתה טועניני רצוני שתישבע לי חיב, חלקו השותפין והאריסין אינו יכול להשביען ניתגלגלה לו שבועה ממקום אחיר מגלגלין עליו את הכל והשביעית משמטת את השבועה.
<h2>דף מח.</h2>
וכין היתומים לא יפרעו אילא בישבועה, יתומים מימאן אילימא מלווה השתא אבוהו שקיל בלא שבועה אינהו בשבועה, אימא וכין היתומים מן היתומים לא יפרעו אילא בשבועה, רב ושמואל דאמרי תרויהו לא שנו אילא שמית מלוה בחיי לווה אבל מת לווה בחיי מלוה כבר ניתחיב מלוה לבני לווה שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו. שלחוה בימי רבי אלעזר אמ' מה טיבה שלשבועה זו אילא יורשין נישבעין שבועת יורשין ונוטלין, הדור שלחוה בימי רבי אמי אמא כל כי [הא] שלחי לה ואזלי אי אשכחנן לה טעמא מי לא שלחנן להו, אמ' רבי אמי הואיל ואתאי לידן נימא בה מילתא עמד בדין ומת כבר נתחיב מלוה לבני לווה שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו, לא עמד בדין ומת יורשין נישבעין שבועת יורשים ונוטלים.
<h2>דף מח:</h2>
ההוא דשכיב ושבק עראבא אתו בני מלוה וקא תבעי ליה לעראבא, סבר רב פפא למימר הא נמי דלא נוסיף עלה ניהי, אמ' ליה רב חונא בריה דרב יהושע לרב פפא אטו עראבא לאו בתר יתמי אזיל. ההוא דשכיב ושבק אחא אתא ההוא אחא וקא תאבע בישטרא דאחוה מיתמי, סבר ראמי בר חמא למימר הא נמי דלא נוסיף עלה ניהי, אמ' ליה ראבא מה לי שלא פיקדני אבה מה לי שלא פיקדני אחי, אמ' רב חמא השתא דלא איתמר הילכתא לא כרב ושמואל לא כרבי אלעזר דיאנא דעבד כרב ושמואל עבד דיאנה דעבד כרבי אל(י)עזר עבד, אמ' רב פפא האיי שטרא דיתמי (ד)לא מיקרע קרעינן ליה ולא אגבויי מגבינן ביה אגבויי לא מגבנן ביה משום דרב ושמואל מיקרע נמי לא קרעינן להו דיאנא דעבד כרבי אלעזר עבד. ההוא דיאנא דעבד כר' אלעזר הוה איכא צורבא מירבנן באתריה אמ' ליה אזילנא למתיבתא ומיתינא איגרתא דלית הילכתא כרבי אלעזר, [אתא לקמיה דרב חמא אמ' ליה האי דיאנא דעבד כרבי אלעזר] עבד.
תאנה בן בית שאמרו לא ניכנס ויוצא ברגליו אילא מכניס לו פועלין ומוציא לו פועלין מכניס לו פירות ומוציא לו פירות.
<h2>דף מט.</h2>
אמ' רב חונא לכל מגלגלין חוץ משכיר שאין מגלגלין ורב חיסדא אמר לכל אין מקילין חוץ משכיר שמקילין מאי ביניהו איכא ביניהו לפתוח לו.
